<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חנניה בן חזקיה</h1>
<h2>דף יג:</h2>
חנניה בן חזקיה הוא שכתב מגילת תענית כדאיתא בפ"א דמס' שבת ובמנחות פ' התכלת [מ"ה ע"א] אמר רב יהודא אמר רב זכור אותו האיש לטוב וחנניה בן חזקיה בן גרון שמו שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל שהיו דבריו סותרי' דברי התורה מה עשה העלו לו שלש מאות גרבי שמן ישב בעליה ודרשן. ובסדר אלעזר כתבתי ההיא דמס' שמחות פ"ו. מעשה באלעזר ובחנניה ובחזקיה בן גרון שאיבד ס"ת שלו והיה לקוח במאה מנה ועלה והקיף וכו' כמו שכתבתי בסדר חזקיה ונ"ל אע"פ שמונה אלעזר וחנניה וחזקיה לא היו שלשה אחים אלא דרך דורות כאילו מונה מעשה באלעזר בן חנניה בן חזקיהו בן גרון שהרי מלשון הברייתא איכא הוכחה שאינו אומר שאיבדו ספר תורה שלהן ועלו והקיפו אלא עלה והקיף היחיד והוא אלעזר ועוד דלא קתני בני גרון אלא בן היל' כאילו שנה אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון. ונראה מה שלא שנה בלשון בן לפי ששלשתן קיימין היו וכאלו נאבד לכולן וא"כ הוא הרי אף אלעזר בנו היה בזמן שבית המקדש קיים יבב"א וכן מוכיח שם שאז הבית בבניינו וחנניה וסיעתו מפני שהיו מחבבין את הצרות קתני קביעות הנס לדורות הבאין לזכרון שלא ישתכח. וגרס' אמר רשב"ג אף אנו מחבבין את הצרות וכו' אלמא לפני רשב"ג היה חנניה וכבר בימי רשב"ג נכתבה. והכי נמי משמע במס' תעניות פ"ב [ט"ו ע"ב] שנחלקו ר' מאיר ור' יוסי בימים הכתובים במגילת תענית מה דינם בלפניהם ולאחריהם. ובשלהי מגילת תענית עיקר פלוגתיה בין במשנה בין בתוספתא וכל מגילת תענית נוכל להעמיד שכתבה חנניה בזמן בית המקדש, בר מהא דתנן בסוף מסכ' מגלה בין במשנה בין בתוספת'. ההיא דפ"א דר"ה [י"ט ע"א] דפליגי אמוראי אי בטלה מגילת תענית או לא דמותבינן אמ"ד בטלה מתיב רב טובי בר רב מתנא בעשרים ותמניא ביה אתא בשורתא טבא ליהודאי דלא יעידון מן אורייתא ובמגלת תעני' [פי"ב] גר' לא יהעידון בית ישר' מן אוריתא ותו לא אלא דמסיים דלא למספד אבל בריית' בגמרא דידן מסיק שגזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהן ושיחללו את השבתות מה עשה יהודא בן שמוע וחביריו הלכו ונטלו עצה וכו' עד ובטלו הגזירות ועשאוהו י"ט ומסקנא דזה היה אחר חורבן הבית יבב"א שהרי על ידי יהודא בן שמוע וחביריו נעשה הנס והוא היה תלמידו של ר' מאיר אלמא לא בטלה מגלת תענית ומוקי לה תנאי היא איכא למ"ד בטלו ואיכא למ"ד לא בטלו. ותימא היאך נכתב נס זה במגילת תענית שאי אפשר לומר שחנניה כתבו דאיכא למידק שכבר בטלה המגילה שכתב חנניה ולא נהגי ימים טובים הכתובים בה כי אם בזמן הבית ומעשה של יהודא בן שמוע לא מצינו במגילה לא במשנה ולא בתוספתא היל' נראה לפרש ששני מעשים היו אחד בימי יון ואחד בימי רומי הרשעה דה"ג במשנה ובתוספתא בעשרים ותמניא ביה אתא בשורתא טבא ליהודאי דלא יהעדון מן אורייתא דילא למספד בהן כל אינש די איתור בהון מקדמת דנא יאסר עצמו בימי מלכון יון שלא יהא אדם קורא בתורה וברית כרותה שלא ימוש ספר התורה הזה מתוכם שנאמר ועתה כתבו לכם התורה הזאת [דברים ל"א] וגומר וכן הוא אומר אם ימושו החוקים האלה [ירמיה ל"א] ואומר ואני זאת בריתי אותם אמר ה' [ישעי' נ"ט] ואינו חולק הבבא אלא הכל בבא בבא, ואותו מעשה אירע בימי יון בזמן הבית וכתבו חנניה ועל ידי נס בטל אותו השמד. לאחר החורבן גזרה מלכות הרשעה כמו כן ונתבטל ע"י יהודה בן שמוע וחביריו ועשאוהו י"ט מפני שהראשון כבר בטל מפני שום צער כדאיתא בפ"ב דתעניות דמייתינן נמי להא דיהודא בן שמוע דמסקינן התם [תענית ט"ו ע"ב] דאי מקלעא מילתא ובטלינה לעשרים ותמניא עשרים ותשעה גופיה אסיר משום דהוי ליה יומא דמיקמי דניתוקם תמידא ותו מסקינן התם [תענית ט"ו ע"ב] רב נחמן גזר תעניתא בתריסר אמרו ליה רבנן יום טורינוס הוא אמר להו יום טורינוס בטולי הואיל ונהרג בו שמעיה ואחיה, הכא נמי איכא למימר דשוב אירע וביטלו לאותו יום דתמניא ועשרים דמגילת תענית וחזר יהודה בן שמוע ועשאו י"ט. ואל תתמה אם אותו הדור קבעו י"ט לבד מן הימים הכתובים שהרי אף רשב"ג אומר אף אנו מחבבין את הצרות אלא שאין מספיקין או אין מרגישין להכיר על הבירור על איזה נס לקבוע ועל איזה למנוע, מיהו על זה עמדו וזה לא נכתב במגילת תענית אלא שהדור שקבעוהו סמכו על מה שכבר נכתב בעשרים ותמניא ביה וקבעו גם זה באותו לשון. גרסי' בשלהי העור והרוטב [חולין קכ"ט ע"ב] א"ר יהושע כתוב במגילת תענית פסחא זעירא דילא למספד הא רבה למספד אלא כל דכן הוא הרי כבר בימי ר' יהושע ור' אליעזר נכתבה המגילה.
